בעלי החיים נאנסים פעמיים

מתוך "הרג מסוגנן וקהל מריע":

"מכים אותו,

מסממים אותו,

דוחפים אותו לתא חשוך,

ולאחר כליאה ממושכת - דוחפים אותו לזירה מוארת, שם מתרוצצים מולו בני-אדם עם כידונים בידיהם, חלקם על סוסים וחלקם רגליים, המדלגים במהירות אל מחוץ לזירה כשהוא מתקרב.

הם מתגרים בו שוב ושוב, וכשהוא מנסה להגיב –

נועצים בו כידונים ומרחיבים את פצעיו.

הוא מדמם, בקושי עומד,

והם ממשיכים לפצוע אותו.

לבסוף בא מישהו ונועץ בו חרב עמוק יותר.

אם יש לו מזל - אז הוא מת.

זהו תקציר עלילת "מלחמת" פרים, שמדויק יותר לתארה כעינוי והרג מסוגנן של פרים מטושטשים ופצועים

בידי קבוצת אנשים חמושים."

מתוך "זירת הדמים - מופעי קרבות":

"היצירתיות הרבה ביותר ב"מלחמות" פרים, המוצגות על-ידי תומכיהן כאירוע אמנותי, מושקעת בהחלשת הפר.

המבצע מתחיל שבועות לפני המופע, אז מכים את הפר באזור הכליות ותולים על צווארו משקולות כבדות, כדי לעייף את שריריו.

האמצעים מחריפים לפני הכניסה לזירה.

נוהגים "לגלח" את קרניו - כלומר לנסר אותן ולהפחית סנטימטרים אחדים מאורכן.

הקרניים, כמו שפמו של החתול, עוזרות לפר לנווט, ולכן שינוי פתאומי פוגע בקואורדינציה שלו. שיטה זו אינה חוקית בספרד, ולכן לעתים בודק וטרינר את קרניו של הפר המת לאחר האירוע (נוהל שעורר מחאה אפקטיבית מטעם העוסקים ב"מלחמות" הפרים).

יש השולחים את הפר לזירה לאחר שסיממו אותו

או החלישו אותו על-יד מתן חומר משלשל.

יש החובטים בראשו בשקי חול כדי להמם אותו.

בנוסף לכך, כדי להחליש את ראייתו, נוהגים לעתים לשפשף חומרים מגרים על עיניו

'מלחמת' הפרים נפתחת כאשר מתקרבים אנשים לפר, מתישים אותו וגורמים לו תסכול על-ידי הרצתו במעגלים וניסיון לגרום לו להתנגש בשולי הזירה. כאשר קצרה נשימתו,

ניגשים אליו הפיקאדורים.

אלו הם רוכבים על סוסים, הנועצים כידונים בגבו של הפר ובשרירי הצוואר שלו.

בכך הם שוללים ממנו את היכולת להרים את ראשו.

את הכידונים הם מסובבים בתוך בשרו, כדי להבטיח שיאבד דם רב.

אז מגיע תורם של הבּאנְדֶרילֶרוֹס, הנכנסים רגלית לזירה וממשיכים להסיח את דעתו של הפר, תוך שהם נועצים עוד כידונים בגבו.

כאשר נחלש הפר כתוצאה מאיבוד הדם, ממשיכים הבאנדרילרוס להריץ אותו במעגלים עד שהוא מטושטש ואינו מסוגל עוד לרוץ.

לבסוף מגיע המטאדור.

הוא סוחט מספר התקפות מהחיה הגוססת, ואז מנסה להרוג אותה בחרבו.

בדרך-כלל מצליח המטאדור רק לפצוע את הפר עוד, ואז נכנס לזירה אדם נוסף, הממשיך לדקור את הפר ולהתישו, בניסיון להרגו.

הפגיון אמור לחתוך את חוט השדרה, אולם לא תמיד הדבר מצליח, ולעתים גוררים את הפר אל מחוץ לזירה, קשור בשרשראות לסוסים, כשהוא עדיין בהכרה.

אם הקהל מרוצה מביצועיו של המטאדור, חותכים את זנבו ואת אוזניו של הפר ומגישים אותם למטאדור כשי.

לאחר מספר דקות דוחפים פר אחר לזירה - שישה פרים בכל אירוע."

את הכידונים הם מסובבים בתוך בשרו, כדי להבטיח שיאבד דם רב

זהו "קרב שוורים", לינץ', התעללות ורצח שיטתי של שוורים בשפה שאינה מכובסת.

 זהו פשע קבוצתי, שנעשה בעזרת שיתוף פעולה אמיץ בין מתעללים סדרתיים,

כולאים סדרתיים,

מסממים סדרתיים,

עוד מתעללים סדרתיים בשם פיקאדורים,

מתעללים סדרתיים נוספים בשם באנדרילוס,

ארכי-מתעלל בשם מטאדור (רוצח בספרדית),

הקהל שעודד את האירוע בכספו ועכשיו גם בתגובותיו ובמחיאות הכפיים,

ורוצח סדרתי נוסף.

הפשע המאורגן הזה, המבצע הזה לעינויו של שור, מטרתו להראות ולהציג את גדלות רוח האדם...

זהו גם תיאור המזכיר בצורה מדאיגה את השת"פ הפורה תמיד בין "טבעונים" סוגנים (חיה כזאת, יצור בן-כלאיים כזה, במקום שלא להתקיים, מתארת באופן מדויק להחריד את התנהגותו של הרוב המוחלט של ה"טבעונים". אין צורך לומר שטבעונים סוגנים אינם טבעונים יותר מצרכן כבד האווז הממוצע, מפני שטבעונות בהגדרתה כוללת כבוד לבעלי החיים ואמונה בכך שדמם של בעלי החיים אינו פחות אדום מהדם שלי, שלך, שלו או שלהם עצמם. "טבעוני" סוגן אינו טבעוני יותר מ"טבעוני" שדופק סטייקים. אם אתם טבעונים מטעמי בריאות או אקולוגיה, אנא קראו לעצמכם אנשים שאוכלים על פי תזונה טבעונית למען הסדר הטוב, כי המצב הנוכחי הוא שכיום טבעונים לא-סוגנים צריכים להסביר ל"טבעונים" סוגנים שחוסר-סוגנות הוא חלק מההגדרה, כמו שצמחונים צריכים להסביר ל"צמחונים" שאוכלים דגים שאי אכילת דגים היא חלק מההגדרה. מה הוא חוסר-סוגנות? פשוט מאוד – האם התייחסת לבעל חיים כמו שהיית מתייחס לבן-אדם שנמצא באותו מצב? אם לא, אתה סוגן. האם אתה אומר שזה בסדר להפלות ביניהם? אם כן, אז אתה סוגן ומצדיק את זה. האם נתת חשיבות זהה לצרכים זהים של בעלי חיים ובני אדם? האם זה גם מה שאתה אומר שיש לעשות? מזל טוב! אתה לא-סוגן, ולא מצדיק סוגנות. בבקשה, אל תשאלו אותי לגבי מקרים ספציפיים – "עשיתי X ו-Y, אבל הייתי עושה כך גם לגבי בני אדם, האם זה סוגנות?!" רק אתם יכולים לתת לעצמכם תשובה כנה ובוגרת לגבי מתי הייתם סוגנים ומתי לא. אני לא הולכת להתחיל להתווכח איתכם על זה ולהיות השוטרת, אני רוצה שאתם תהיו השוטר של עצמכם) לתעשיות המזון מהחי.

אני לא חושבת שיש טעם להיכנס ליותר מדי פרטים – כל מעשה ראשון (אפילו לא שני או שלישי) של רוב הטבעונים יהיה 100% רע ו-100% סוגני.

זה שהוא לא מכיל בשר, חלב, ביצים או דבש לא אומר כלום.

כשהם מגישים לאוכלי חיות לפה בשר, חלב, ביצים או דבש בדרך זו או אחרת, הם לא יותר טבעונים מאשר "טבעונים" שהיו אוכלים זאת בעצמם.

ובכל זאת, למען הסר ספק:

·         "טבעונים" ש"מגנים" על חבריהם אוכלי החיות (ממה? מהתקף לב? אותם "טבעונים" מגנים רק על עצמם מויכוחים) מטבעונים שמנסים לדבר איתם, ושהם רוצים להקשיב להם, הם סוגנים ולכן לא טבעונים.

·         "טבעונים" שאומרים לאחרים שזה בסדר לנצל בעלי חיים, או נותנים להם את האישור שבשתיקה, הם לא טבעונים.

·         "טבעונים" שאומרים שסוגנות זה בסדר, או שהיא לא גרועה כמו גזענות, או אפילו גאים בה, הם לא טבעונים.

·         "טבעונים" שחייבים לספר לכולם על השקפת העולם היפה שלהם על הסברה ויעילות באמצע ניסיון ההסברה של טבעוני, ולא אחר כך באופן אישי אם הם ממש חייבים, לוקחים את הצד של אוכל החיות בדבריהם ולא של החיות, ועוד אומרים ששני אלה באותו צד כשבפועל רק צד אחד באופן קבוע ושיטתי פגע בשני, פוגע בשני וימשיך לפגוע בשני אם רק יזדמן לו, הם לא טבעונים.

·         "טבעונים" שמצטרפים לתעשיות, לאוכלי החיות ולטבעונים סוגנים אחרים ומאשימים גם הם את השליח הטבעוני בזמן הדיון איתם, הם פאקינג לא טבעונים.

האם הם היו תוקפים את השליח אם הוא היה מנסה להגן עליהם או על המשפחה שלהם?

אני חושבת שלא.

האם הם היו שופכים את טענותינהם ומענותיהם וחידודיהם והתפלספויותיהם והתחכמויותיהם כלפיו אם הוא היה מנסה להציל אותם?

אני חושבת שלא.

האם הם היה אכפת להם מה הוא עושה בחייו האישיים, כמה פעמים הוא מתפלל אם בכלל, איזה סדרות הוא רואה, איזה מוזיקה הוא שומע, איזה מחשבות הוא חושב ואיזה מילים הוא אומר אם הוא היה מנסה לחלץ אותם?

אני חושבת שבהחלט לא.

בגלל זה הם סוגנים, לא טבעונים ולא מתעניינים.

עוד על זה כאן. ומאמרים רבים ונוספים להמונים כאן וכאן

היינו בסרט הזה עם רווחה, עם טבעונים שבולעים את הפיתיון של התעשיות או תומכים בו על דעת עצמם ומאמינים שקידום מוצרים מהחי הוא מה שיוביל לטבעונות.

מי היה מאמין שנהיה בסרט הזה עם ספשיסיזם, ועם האמונה שספשיסיזם זה מוסר.

רוב הטבעונים רק ממשיכים ומסיימים את העבודה של אוכלי החיות, כאילו ניסו לבצע וידוא הריגה.

כאשר אוכל החיות העקשן ביותר, והאחרון, שומט את הסכין,

מרימים אותה מהקרקע הטבעונים וממשיכים לדקור את בעל החיים,

מסיימים את העבודה בשבילו.

ואף אחד אינו שוחט נלהב כמו טבעוני סוגן.

בעלי החיים נאנסים פעמיים:

פעם אחת על ידי אוכלי חיות והתעשיות,

ופעם שניה על ידי החברים ה"טבעונים" שלהן.

אוכלי החיות והתעשיות פוצעים את בעל החיים

וה"טבעונים" זורים על פצעיו מלח.

אוכלי החיות והתעשיות תוקעים לבעל החיים סכין בגב

וה"טבעונים" מסובבים אותה.

הכלב *הוא* הילד שלי

לשאלת "הכלב או הילד שלי"...
מה זאת אומרת "הכלב או הילד שלי"?
מה השאלה המסולפת הזאת בדיוק אמורה להביע?
הרי הכלב הוא הילד שלי, לכל דבר.
כן, עם יד על הלב וגם בתסריטי המגדל הבוער המופרכים, למרבה הזעזוע של כל סוגן ואדם אנתרופוצנטרי עם הפנים בתחת האנושי, הוא אכן הילד שלי לכל דבר. כולנו הרי כל הזמן אומרים שהוא החבר הכי טוב שלנו ושהוא בן משפחה. אני חושבת שהגיע הזמן כבר להתנהג בהתאם ולנהוג בו, באמת כבן משפחה. כנ"ל לגבי כלבים עם פרסות, נוצות או זימים. כל אלה נולדו שווים בסופו של דבר, ובני האדם הבוגדניים (אלה שבוגדים ומנסים על...איך הם קראו לו? "חברם הטוב ביותר") יכולים רק לקוות להשתוות אליהם יום אחד.

כן, אני שמה לב שלכלב יש זנב וקצת יותר פרווה  מלבני אדם (לאחר היכרות רבה עם כלבים והיכרות רבה עם בני אדם, אני לא חושבת שכלב הוא פחות אינטליגנטי מהאדם הממוצע לא רק מפני שאני יודעת שהוא אינטליגנטי, אלא גם מהסיבה הפשוטה שאין לאן לרדת מהאינטליגנציה של האדם הממוצע, מלבד אנשים בודדים בעלי נכויות שכליות שכן מוכרות על ידי עולם הרפואה. שיחה אחרי שיחה חושפת בפני את הזוועה שלא מפסיקה לזעזע אותי אף פעם, של בור ללא תחתית של טמטום ובורות. איינשטיין צדק גם הפעם, ואולי הפעם יותר מתמיד: "ישנם שני דברים אינסופיים בעולם – היקום וטיפשות האדם. לגבי הראשון אני לא בטוח". כמה מתאים לבני אדם להתרברב בהישגי בני אדם אחרים, לא הם עצמם כי להם עצמם אין במה להתרברב, רק מה להצניע, על כך שהגיעו לירח ולשכלול טכנולוגי מרשים, בעוד הם עצמם בקושי יודעים לאיית את שמם. המזל היחיד שלהם הוא היכולת הפרזיטית האנושית, תחום התמחותו של המין שלנו, באמצעותה הם נתלים באילנות גבוהים וביחידים במינם, המין האנושי. למה הם גאים באותה פרזיטיות, אין לי מושג. בכל מקרה, אפילו אם כלב היה פחות חכם מבן אדם, והוא לא, הרי בסופו של דבר, בסופו של יום ובשורה התחתונה, אנחנו מדברים על סבל ורצח ולא צריך להיות מדען טילים כדי לסבול או לרצות לחיות).
אני עדיין לא חושבת שזה אמור לשנות את ה"בחירה" שלי (כי זה הרי לא האחד או השני. פגעתם בכלב – פגעתם בילד שלי, פשוט מאוד).
אני שמה לב שיש הבדל – אני אכן יודעת להבדיל ומבדילה ביניהם:
מבדילה אבל לא מפלה.
אני לא חושבת שיש איזשהו עלבון בלהיות אם לבעלי החיים.
אם אין עלבון בלהיות אם לבני אדם, נזק הבריאה והמין היחיד שמענה ורוצח בשביל ספורט והנאה, אין עלבון אלא גאווה בלהיות אם ליצורים טובים כמו כלבים.
למה אני אומרת שהם הילדים שלנו?
כי הם חסרי הגנה, הם חסרי ישע, ומאיזשהי סיבה , לא משנה מה ה"בעלים" (בן למין שונה ממנו מנקודת מבטו של הכלב) של הכלב יעשה לו, הוא יאהב אותו בכל מקרה...רק אנחנו שונאים או אדישים לסבלו של מישהו רק מעצם היותו מכוסה פרווה, נוצות או קשקשים.